געגועים מן הכלא  |
 |
|
 |
|
 |
יונתן פולארד כותב להוריו |
| מאת יונתן פולארד למשפחת פולארד |
| ארה"ב, יוני 1991 |
|
|
| אמא ואבא יקרים, |
לאור ערעורי בפני בית המשפט לערעורים של ארצות הברית והתמיכה הנדיבה שהפגינו אנשים ברחבי העולם לטיעון המשפטי של ערעורי, אני מרגיש שיהיה זה יאה מצידי לצאת בהצהרה הבאה:
תמיד קיבלתי את העובדה שאינני מעל החוק ושמגיע לי להיענש על פעולותי, יהיו מניעיהן טובים ככל שהאמנתי. בו בזמן התמודדתי עם דילמה אכזרית - חשבתי שיהיה עלי לבחור בין החוק לבין מצפוני. הסכנה לקיומה של ישראל כפי שתפשתי אותה היתה כה חמורה, שבאופן אינסטינקטיבי העדפתי פעולה על פני הרהור. כעת אני יודע שזו היתה טעות. הייתי צריך לעשות מאמץ לגלות פתרון חוקי למצב הקשה שמולו עמדתי. על טעות זו בשיקול הדעת אני מצטער עמוקות.
כמו כן אני מתחרט על ההשפעה המזיקה שהיתה לפעולותי על ארצות הברית ועל הקהילה היהודית בה. הנני, ותמיד הייתי, גאה מאוד להיות אזרח של ארץ זו. יתרה מכך, נאמנותם של היהודים האמריקנים למדינתם ולחוקיה היתה והינה איתנה ורבת עוצמה. למעשה, היהודים האמריקנים היו והינם תומכים קפדניים של המערכת המשפטת שלנו, במידה רבה מפני שהם יודעים שהחוק האמריקני שלנו הוא המעוז העיקרי מול קנאות נגד קבוצות מיעוט. בצעדים שנקטתי, כשלתי בהבנת הטבע הקריטי של עמדה זו ובהבנת התחמושת שפעולותי סיפקו לכל מי שעלול לרצות ולהאשים את היהודים האמריקנים בנאמנות כפולה.
במהלך שש השנים האחרונות בכלא, שקלתי גם את השאלה כיצד ומדוע, למרות האידיאליזם שלי לגבי העולם ולגבי מקומה של מדינת ישראל בו, הייתי מסוגל לפעולות שנקטתי. לתשובה הגעתי, אני חושב, דרך הבגרות שנוספה לי מאז יום מאסרי. בעייתי לא נבעה מנאמנות כפולה, אלא מחרדה שהעבר יחזור על עצמו אם לא אתערב. לרוע המזל, לא הערכתי נכון את העובדה שחרדות כאלה לא הצדיקו את התעלמותי מן החוק. עם זאת, במעמקי תודעתי, סיוע לבת ברית לא דרש או היה כרוך בבגידה בארצות הברית. מעולם לא חשבתי שקידום בטחונה של ישראל יסכן בדרך כלשהי את האינטרסים האסטרטגיים של אמריקה. אבל שיקול הדעת הזה לא היה צריך להיות שלי.
אני אומר כל זאת לא כדי להצדיק את מה שעשיתי, אלא כהסבר לחברי ולמשפחתי, כדי שיוכלו להבין מדוע עשיתי שגיאות שגרמו לאנשים שאני אוהב ומעריך לסבול בצורה כה חמורה. באופן טבעי אני מקווה שהערעור שלי יתקבל, כי אני מאמין בכל לב שיש ערך מהותי למקרה שלי, בייחוד בנוגע לעונש הבלתי הולם שקיבלתי. אך תהיה התוצאה אשר תהיה, דבר לא ישנה את החרטה שאני חש בעקבות פעולותי.
באהבה,
ג'ונתן
|
|
| מקור: עיתון העיר, גיליון 1148, 26.9.2002, רשת שוקן |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|