מכתבי אהבה  |
 |
|
 |
|
 |
מכתב אהבה למשוררת רחל מאת מיכאל ברנשטיין |
| מאת מיכאל ברנשטיין לרחל (בלושטיין סלע) |
| 10.7.1922 |
|
|
| ריה יקרה שלי, רחוקה שלי, |
למה אשווה את שמחתי כשאני את קירבתך? מכתבך, השורות המתפרצות, הנמרצות, מביאות אלי את ריח פרחי הצפורן שלא קמלו, את משב-הרוח מעל ראשנו, את עקבות הכוכב הנעלם. ריה, כמה חלמתי, במשך השנים הארוכות והקשות על שמחה זו. בקרון הרכבת הקר, בטיול ביער, ולעיתים בעומדי במהלך השיעור הופיעה פתע דמותך לנגדי.
במכתבך האחרון מאודסה היו שתי שורות (את זוכרת?). כמה דאגה וכאב גרם המכתב ההוא. הוא היה הבקבוק שהושלך מאוניה טובעת לעבר החוף הרחוק. אולם כל זה חלף ועתה מופנה מבטך אלי (אין לי מלים לומר מה אני חש במבט זה!) ריה שלי, הנה תושיטי ישך ואחוש את מגעה המלטף. הזמן חולף, אך המחשבה עלייך לא מרפה ממני. קרינו מיה, מה ערך כל העבודה שלי לעומת השמחה של קירבתך. כאשר אני זוכר ורואה את דמותך, את קווצת השיער המרדני, שומע את קולך המדהד בי וכל כך רוצה להשיב לך בנשיקה הזכורה לי כל כך. הרי זו קרן-האור שהגורל מעניק לי...
כתבתי לך כאשר עוד לא ידעתי היכן את. אותו מכתב איננו בידי. באשר לעבודה: לעתים נדמה לי שאיננה עולה יפה. אני זר כנראה. תלמידי ותלמידותי, אף שהם מאוד ידידותיים אלי, כנראה מרגישים זאת ונרתעים. מדוע לא ניתן לי להיות פשוט ובהיר?
לחוש את האושר של החיים הפשוטים, בלי מחשבות מעיקות, לקבל את החיים בתודה? ואת שיודעת אושר זה, הביאי לי גרגר קטן מזה! .. ריה, אמרי לי האם אני מסוגל, האם יכול אני לאהוב? מה נהדר היה, כנראה, אותו יום שהחיים זימנו או ערכו את פגישתנו. אכן, אותה פגישה במסגרת הנפלאה של העיר הדרומית הרחוקה לא היתה מקרית. ריה, עד עכשיו, אינני יודע איך "פרץ" ממני אותו השיר (את הרי יודעת אותו). הנה מילות הסיום:
השחף נעלם מעבר להר,
נקטע בעצבות הזמר הנוגה,
הרקיע החיוור מאפיל, נסוג מפני הליל הערפילי.
הלב הרפה לוחש:
חמדת ליבי..אהובתי הנחשקת..
אני מאמין שזה נכתב אודותיך. כמה רחוק הזמן ההוא. ריה, "ריוניש" (מי כינה אותך כך?) כתבי על ידידיך בארץ-ישראל, היכן אחותך שושנה? היכן עכשיו בת-אחותך הקטנה, שרה? זו אשר כתבה אלי במאמצים רבים, בעזרתה הנדיבה של הדודה ריה, מן העיר ווזניסינסק, שורות נחמדות…אני מחכה לשמחה חדשה, מעטפה חדשה עם בולי חו"ל ובה מלים כתובות באותה יד אשר הייתי רוצה לומר לה בלטיפה את מה שקשה לבטא במלים. ריה, מנשק לך חזק-חזק, כמו פעם על חוף הים…
כתבי, קרינו, אהובה, מכתבייך הרי הם השיר של חיי, ואולי בכל זאת ניפגש.
שלך מי.
|
|
| מקור: לך ועליך..אהבת רחל ומיכאל, מכתבים, שירים, בעריכת בנימין חכליל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שירי רחל ומכתביה, בעריכת אורי מילשטיין, ת"א,1969 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|