מכתבים היסטוריים  |
 |
|
 |
|
 |
מכתב התפטרותו של דוד בן גוריון לנשיא המדינה יצחק בן-צבי |
| מאת דוד בן-גוריון ליצחק בן-צבי |
| ירושלים, 2 בנובמבר 1953 |
|
|
| נשיאי היקר, |
רואה אני חובה לעצמי למסור לך בכתב, זאת קודם לכן בעל-פה, על הסיבה המכריחה אותי, לצערי הרב והעמוק להסתלק בקרוב מעבדתי בממשלה. אני כותב לך כלנציג העליון של המדינה, ואני מרשה לעצמי להוסיף – כלידיד וחבר וותיק מיום היפגשנו יחד בארץ.
זה שש שנים שאני פועל מתוך מתיחות עליונה ומאמץ נפשי עצום, ומסופקני אם הזולת יבין זאת גם לאחר הסברתי. יתכן שאיש אחד, מחונן יותר ממני, היה מסוגל לעשות העבודה ביתר קלות. לי ניתן לעשות הדבר אך ורק מתוך התרכזות פנימית ומתיחות נפשית ושכלית מקסימלית. השאלות המתעוררות מזמן לזמן לפעמים יש בהן משום קביעת גורל. ולכל שאלה קשה יש פנים לכאן ולכאן.
אני לכשעצמי איני בטוח כלל וכלל כי אני מצליח למצות העיקר והמכריע, אבל בכל מקרה ניסיתי לברר לעצמי כל התוצאות והמסקנות העיקריות, ולהגיע לידי המסקנה הרצויה בתנאים מסובכים ורצופי קשיים, ולפעמים גם סכנות. היה צורך לא רק למצוא דרך נכונה פחות או יותר בחתחתי המציאות המורכבת והמלאה סתירות, אלא גם להפעיל אנשים וציבורים בעלי כיוונים שונים. ולפעמי מתנגדים וסותרים זה לזה, לשם המטרה הרצויה והכללית ובכיוון הדרוש
יש סבורים שלשם כך מספיק "קו", שאם נוטים אותו פעם אחת הריהו מוביל כאילו מעצמו בדרך הישרה והסלולה, עלי להודות שלא "קו" כזה הנחה אותי, כיוונה אותי "נקודה, נקודת המטרה הרצויה. לפי מיטב ידיעתי והרגשתי אין כביש סלול למפרע המוליך למחוז החפץ, אלא בהתרחשות ובהשתנות הבלתי פוסקת של המציאות, שאינה חוזרת על עצמה. יש לחצוב מחדש ובלי הפסקה מעבר קשה לקראת המטרה. ויש צעד שהיה נכון אתמול, והוא עלול להכשיל מחר. ואיני צריך לספר לך מה היו שש השנים שעברו ומה התרחש בהן.
אני לא מוסמך לקבוע אם הצלחתי בכל צעד ושעל למצוא הכיוון הנאמן לקראת המטרה, אבל שאת אני יכול להגיד: לא חסכתי מאמץ נפש, שכלי ורעיוני, מאמץ חדש בכל מקרה ומקרה, מבלי לסמוך על שגרה והרגל, למען מצוא הצעד הנכון, גם בכיוון הדרך וגם בהפעלת הציבורים, במידה שהמאמץ גדל ונעשה במתח פנימי רב יותר, פחות היה ניכר ומורגש על-ידי הזולת. ותאמין לי אם אומר לך, שפעלתי כל השנים מתוך מתיחות נפשית עליונה, כי דעתי היטב מהו השבט והחסד הכרוכים בפעולה.
אולם מתיחות מוצת זו לא התחילה לפני שש שנים. מאז הזדמנתי בשנת 1936, כיושב-ראש הנהלת הסוכות היהודית, עם ועדת פיל, נתברר לי, שדבר "המנדט" הבריטי, כלומר הסיוע שאנגליה הבטיחה לתת להקמת "הבית הלאומי" נסתיים, ושם טענות משפטיו ומדיניות על התחייבות בין-לאומית, גם אם הן צודקות לא ישנו עובדה זו ולא יעמדו לנו, ומכאן ולהבא כל המדיניות הציונית מוכרחה להשתנות. מאותו זמן, זוהי תקופה של שש-עשרה - שבע-עשרה שנה בערך, אני עובד במתיחות עליונה, כאשר ניסיתי לתאר לך. איני צריך להוסיף שעשיתי כל זאת באהבה, ולא יעלה כלל על לבי להחזיק טובה לעצמי. ידוע לך שאין דבר יקר בעולמי ממדינת ישראל, ואין זכות גדולה יותר מאשר לשרת אותה באמונה. ואין זו זכות בלבד, אלא חובה, ואיני חושש להגיד: חובה קדושה. וחובה זו יש למלא עד הנשימה האחרונה, ואני מקווה שאעשה זאת כל חי במיטב יכולתי, כאשר עשיתי זאת מיום בואי ארצה.
אבל זה כשנה הרגשתי, שאין אני יכול לעמוד עוד במתיחות הנפשית שבה אני עושה בממשלה – ואחרת איני יכול ורשאי לעבוד. זאת לא היתה עייפות רגילה. להיפך, בצאתי לימים מעטים מעבודתי בממשלה – איני מרגיש כמעט כל עייפות, ונדמה לי, שאני מסוגל לעבוד כאשר עבדתי לפני עשרים או שלושים שנה, גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית. אבל יש כנראה גבולות שהוצבו, בכל אופן הוצבו לי, למאמץ הנפשי שאפשר לעשות. ניסיתי לקחת חופש וחזרתי לעבודה, והוברר לי, לצערי הרב, שאיני יכול לעשותה עוד בלי הפסקה רבתי. הגעתי לידי הכרה מצערת, שאין לי בררה אלא להסתלק מעבודה זו לשנה או שנתיים או ליותר, כי איני מסוגל, עם כל רצוני הטוב (ונדמה לי שאיני חסר לגמרי הרצון הטוב), לעמוד עכשיו במתיחות הדרושה וההכרחית. ואין ביכולתי לשנות ההכרח, לא על-יד שכנוע הזולת או על-ידי שכנוע של עצמי.
אחד מחבר הקרובים ביותר, שנמלכתי בדעתו בדבר הזה, יעצני לבקש מהממשלה חופשה מושכת לשנה או לשנתיים, והוא הביא ל כמה נימוקים נגד התפטרות מהממשלה. שקלתי דבריו בעיון רב. לא יכולתי לבטל כל טענותיו, בייחוד לא נעלם ממני, שהצעד שאני מוכרח לעשות עלול לגרום צער לכמה ידידים בארץ. אולם הגעתי לידי מסקנה ברורה, שחופשה ממושכת לראש ממשלה לא תיתכן, גם אילו היה הדבר בגדר החוקה, ואני מסופק אם זה ככה, אין "חופשה" מסוג זה הולמת אחריותה של הממשלה. ראש ממשלה, שאינו נושא באחריות למעשה במשך שנה ויותר, עושה שליחותו פלסתר ופוגע בכבוד הממשלה והמדינה.
כשהסתננו ידיעות בעניין זה לעיתונות, הומצאו על-ידי עיתונאים – ואני קובע זאת בלי כל תרעומת – כל מיני סברות תמוהות שאין להן שחר, היו גם כתבנים ועיתונאים חרוצים שניסו לטפל עלי כל מיני מזימות וחשדים. היו כאלה שניסו להשמיץ בהזדמנות זו חברי וידידי. היו גם כאלה שניסו לפסול התנועה שאני קשור בה כל חיי.
אין לי כל עניין לראשונים. אם מישהו מוצא תענוג בהשלכת שיקוצים אישי עלי – איני רואה כל סיבה מדוע לא ימשיך במלאכתו זו כאוות נפשו. אולם אתה מכיר כמוני החברים שאני עובד, גם חברי מפלגתי וגם חברי מפלגות אחרות. ששום אדם המכבד עצמו ומכבד צלם האלוהים שבאדם לא יעבוד עם אנשים שאין להם דעה משלהם ואינם עומדים על דעתם עד שמתקבלת הצעה מוסמכת. ובתנועתנו ובמפעלנו יש מקום לחילוקי דעות. וחילוקי דעות הם מבורכים, כי הם ערובה לליבון אחראי וקיבוצי של בעיות, שהן בעיות הכלל. ואף פעם לא עלה על דעתי להסתלק מעבודה בגלל חילוקי בעיות, ואיני יודע אם ניתן למישהו לעבוד עם חברים יותר נאמנים ומבורכים מאשר ניתן לי הדבר במדינת ישראל.
והתנועה שבתוכה אני עומד מיום עמדי על דעתי לא היתה אף פעם יותר מלוכדת ונאמנה ודרוכה לקראת ייעודה כאשר היא עכשיו. יש אולי תנועות שאין בהן חילוקי דעות, ואינן עושות משגה אף פעם, וחבריהן מורכבים אך ורק ממלאכי שרת. התנועה שיש לי הזכות להיות קשור אתה, אינה מסוג זה. אבל איני יודע בארץ ובעם תנועה יותר נאמנה לייעודה, למדינת ישראל, לעם ישראל, ולחזון הגאולה היהודית והאנושי, מהתנועה - מפלגת פועלי ארץ-ישראל – שאני אחד מנושאיה. ואני מרכין ראשי בפני תנועה זו, בפני כוחות המוסריים, היכולת החלוצית, ואוצרות הנאמנות והדריכות הגנוזים בתוך רבבותיה, הותיקים והצעירים, בכפר ובעיר. הם המשען והמדריך הנאמן של העם העובד בישראל, יוצרי ערכיו הגדולים ומגשימי מאווייו ההיסטוריים. וזכות גדולה היא לאדם שכמוני להיות אחד מחבריה ושליחיה של תנועה זו.
ההכרח שלי להסתלק עכשיו מעבודת המשלה טבוע אך ורק באי יכולתי להתמיד במתיחות שאני עומד בה זה 17-16 שנה.
היה דבר אחד שהכביד עלי במיוחד הסתלקותי: דבר הביטחון. בימי החופשה הממושכת שחברי בממשלה נתנו לי מתוך נדיבות לב בשלושת החודשים האחרונים יכולתי להקדיש שבועות רצופים לבירור יסודי של בעיות הביטחון, מבנה צבאנו וצרכיו, ויצאתי מבדיקה זו מעודד ומורהב. מסרתי לממשלה דין-ושבון מפורט על בעיות הביטחון והצבא בשתי ישיבות מיוחדות שהוקדשו לכך, הצעתי תכנית פעולה לשלוש שנים. מסרתי לך תמצית הדברים בעל-פה, ולא אעמוד על כך במכתבי. אך זאת אומר: לא מעטים וקלים התיקונים והשכלולים שיש לעשות, וגם לאחר שהכל ייעשה כראוי – יידרשו שוב שכלולים ותיקונים. אבל הוברר לי שיש לביטחון המדיה על מי לסמוך. צה"ל בנוי על יסוד איתן, וסגל המפקדים ורבבות החיילים ביבשה, באוויר ובים ראויים לשליחותם.
בגמר בירורי בצבא מסרתי לכל אחד מחברי בממשלה על אי יכולתי להמשיך. כאשר אמרתי לך בעל-פה כן אמרתי לכל חלקי הקואליציה בממשלה, כי לפי הכרתי העמוקה יש לקיים הקואליציה ללא כל שינויים וללא זעזועים. אין כל הצדקה ל"משבר" ולזעזוע מדיני בשום אופן, יש בהם רק נזק למדינה, ולדעתי, גם נזק למזעזעים, אם יימצאו "מזעזעים".
יש לי הכרה ברורה שהדרך שהממשלה הולכת בה מאז ייסוד המדינה, היא הדרך היחידה שאפשר היה ללכת בה ויש ללכת בה כל עוד אנו מאמינים בייעוד הציוני של מדינתנו. אין ז דרך סלולה על-ידי אחרים – שום עם זולתנו ושם כוח זר לא יסול בשבילנו דרך. את דרכנו להתוות בעצמנו. מזמן לזמן יש לבדוק הנסיבות המשתנות, ולהתאים הפעולה לתמורות המתחדשות, אבל תמיד מתוך נאמנות מוחלטת למטרה ההיסטורית.
ידעתי, אולי יותר מכל איש אחר, הקשים של קואליציה. עמדתי בראש קואליציה כחמש-עשרה שנים בהנהלה הציונית, ולמעלה מחמש שנים במדינה. גם אילו היה רוב מוצק ויציב בעם – ורוב יציב ומוצק כזה הוא לפי דעתי צורך חיוני – גם אז היה חובה ללכד כל הכוחות הציוניים במדינה (ובעם!) ולשתפם בנשיאה באחרית ובעול. עכשיו, כשאיו רוב יציב כזה בעם, ודאי שיש חובה לקיים קואליציה ציונית מקפת. כל הזמן הצטערתי על גופים שהיו צריכם לשאת בעול, ומסיבת שונות לא עשו זאת, ולפי עניות דעתי חיבל חבלה קשה במדינה ואולי גם בעצמם.
גם עכשיו אני סבור שאם אפשר להרחיב את הקואליציה ולהוסיף גופים אחראיים – יש לעשות זאת, ולאו דווקא בהזדמנות זו של הסתלקותי. בכל אופן ברור לי ללא ספק שיש לקיים ולייצב הקואליציה הנוכחית, ולפני צאתי משממשלה אעשה כל אשר ביכולתי למען הבטיח דבר זה.
קשה לי להעלות על הדעת שגוף אחראי במדינה ינסה לעשות "רווחים" מדיניים ("רווחים" מפוקפקים מאוד מאוד, לדעתי) מההכרח המר שאני נתון בו להסתלק מהממשלה. יש לי אמון בחברים העובדים בממשלה, בחברים מכל הסיעות, ואני מאמין שיצליחו במלאכתם הקשה אם ימשיכו לעבוד יחד.
אני בטוח שעזרתך המוסרית רבת המשקל תהא נתונה לדבר זה.
בכבוד ובהוקרה,
ד.בן-גוריון
|
|
| מקור: דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, מבחר תעודות מפרקי חייו 1947-1973, ארכיון מדינת ישראל, סדרה בעריכת ימימה רוזנטל, ירושלים, תשנ"ו |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|