געגועים מן הכלא  |
 |
|
 |
|
 |
יצחק שמיר כותב לשולמית מגלותו באריתריאה |
| מאת יצחק שמיר לשולמית שמיר |
| 22.3.1948 |
|
|
| יקירתי! |
מכתבך שמחני מאוד. כתבתי לך לפני כמה חדשים וציפיתי לתשובה. מכתבי ודאי לא הגיע אליך וכך נמשך הניתוק הגמור. שמעתי את אשר קרה לך ולא אכחיש שהדבר פגע בי קשה ואח"כ קראתי מה שקראתי בעיתוני הארץ והדאיג אותי מצב בריאותך. שמחתי לקרוא במכתבך שהנך בריאה, אך האם כתבת את את האמת? הייתי רוצה לשאול אתך הרבה שאלות, אך הדבר אפשרי רק בעל-פה ובנסיבות אחרת. הנך שואלת: השכחת? וכי יוכל אדם לשכוח את עצמו ובשרו?
כתבתי לך פעם איך אני רואה את עצמי קשור קשרי בשר ורוח לכל אותם הדברים היקרים מכל יקר המהווים שלמות אחת, גוש אחד שאין להפריד ביו חלקיו: אשתי, בני, מולדתי, חברי…לגוש הזה אני נושא את נפשי ממרחקים. בצאתי לדרך לא לא שיערתי שהיא תהיה כה ארוכה. קשה היה לחשוב שכאשר אצליח לצאת מתחום עמלק אמשיך להיות משולל חופש תנועה. אך זה בא וזה כמעט שנה שהנני "משתגע" בסוגר של שממה ושממון, רחוק ונותק ובודד, בודד מאוד עם משא געגועים מכרסמים וטורפים.
מאמין אני שקרוב היום ואחזור הביתה, את תחזרי, הבן יחזור ונקים מחדש את ביתנו בתוך נחשולי המולדת הלוחמת, ומאמין אני שהבית שנקים מחדש יהיה יפה יותר וחם יותר מכשהיה. יודעת את: אף את היקר ביותר והאהוב ביותר לומדים להוקיר יותר ולאהוב יותר בזמן העדרו..בודאי תביני, יקירתי, מה מכוונים דברי. ואם לא ברור לך במדה מספקת הרי אסביר לך הסבר היטב בלילות-מולדת יוקדים כשאש ניצתת בגופת ובלבבות, כאשר בקלות נמצא ביטוי לכל רגש וכאשר ההבנה ההדדית ש אהובים ואוהבים מגיעה לפסגת ההתמזגות האמיתית, השלמה..
תספרי ואשמע, אספר ותשמעי - ותרגישי..חלום? כן, אך הוא יוגשם ותראי: הוא יוגשם בקרוב. מבננו קבלתי שלש תמונות נחמדות. פניו מפיקים חכמה וחיוכו הרחב הוא כה מלא הבנה, עד שנדמה היה לי שהוא כבר מבין ויודע את הכל, את הייחוד שבילדותו ואת המיוחד שבמשפחתו. באחת מהתמונות הוא נושא את עיניו למרחקים ומבטו אמיץ ומלא בטחון, בטוח הוא שיקיריו ממרחקים לא יכזיבוהו, יחזרו אליו, תבא אמא, יבא אבא. זה מגיע לו ועליו לקבל את המגיע. לא כן, אמא?
לא ארבה לכתוב ולא אכביד על מעבירי המכתב. אני מקווה שלא יעבור זמן רב וייעלם הצורך לכתוב. בינתיים היי בריאה וחזקה (אחרת אוי לך מזרועותי שעדיין רב כוחן ב"ה) ולהתראות בקרוב, בקרוב!
נשיקות צורבות וארוכות, ארוכות עד כדי נטילת נשימה.
מבעלך האוהב
|
|
| מקור: יצחק שמיר - מכתבים לשולמית, הוצאת משרד הבטחון, ירושלים, 2001 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|