מכתבים היסטוריים  |
 |
|
 |
|
 |
חיים וויצמן מבקר בארץ ישראל ומשתף את וורה במה שראו עיניו |
| מאת חיים וייצמן לוורה חאצמן |
| תל-אביב יפו, 18 באפריל 1918 |
|
|
| ילדתי הקטנה, |
הברקתי לך וגם כתבתי, אבל כל זה היה מיד בבואנו הנה. אך הננו כבר שבועיים כאן, הספקתי להיות בירושלים, ואמש חזרתי מנסיעה במושבות, ביקרתי כמעט בכל המושבות החשובות הנמצאות באזור הכבוש. מובן שזאת רק נסיעה ראשונה וחטופה מאוד, ואפשר לדבר רק על רשמים שטחיים. למרות העובדה שרק עכשיו מתחילות המושבות להתאושש לאחר שלוש שנות מלכותו של ג'מאל פשה. למרות הסכנה האיומה שריחפה ללא הרף מעל ראשיהם - פניהם טובים למדי, והדבר עושה רושם חזק על אדם חדש. השמחה נפגמת רק מחמת ההכרה שכל זה מעט מדי בהשוואה למה שנחוץ ואפשר לעשות! עצום ההבדל בין מה שאפשר לראות במושבות, לבין מה שאפשר היה לראות לפני 11 שנה בהיותי פה לראשונה. אז היו כפרים דלים, יפים מאוד ובנויים כהלכה - אך היום הם יישובים מלאי חיים! רב בהם מספר הבחורים, בריאים וחזקים ומלאים שמחת חיים, מימי לא ראיתי יהודים כאלה. והילדים! מקסימים ממש!
את היית מוקסמת לאין שיעור - הילדים פורחים ממש! המורה העברי ובתי הספר העבריים עשו למען הארץ לפחות מה שעשה למענה המתיישב והאיכר! הילדים יפים, טבעיים, מעריצים את הארץ, שמחים - ובכל זאת בנעשה במושבות ניכרת תבונה רבה, טוב טעם ו-
savoir faire! מובן שאין כל זה ללא פגם וללא תלונות, אבל יש כאן הרבה הרבה חדש וטוב, והעיקר - משלנו. החיים העבריים והמקוריים אינם אגדה עוד - הם אמת לאמיתה, חזקה ויפה.
עצום ההבדל בין יפו למושבות. ביפו רבה מדי הפוליטיקה, רבים מדי התככים, האנשים כאן נחבלו מאוד! יש כאן יומרות שאינן מסוגלות אמנם להתמודד עם "האפשרויות", וזה גורם כמובן לכך שהאנשים אמנם מאוד "aigris". יפו זקוקה מאוד לזרם של כוחות חדשים, וזה צריך להתרחש במהרה. האנשים כאן טובים מאוד, אלא שבגורלם נפלה משימה שהיא למעלה מכוחם, ולא עוד אלא שעייפו מאוד במשך כל הזמן הזה. המעבר מהעול התורכי לתקופה שבהווה טרם נתעכל על ידם כהלכה, ורבים משלנו כאן עודם פועלים במושגים ובשיטות שנושנו. כל זה כמובן טבעי מאוד, אבל אין זה משפר את עצם העובדות...
עגום, עגום המצב בירושלים. שם מעט מאוד אור יש משלנו. אין העיניים והלב נתקלים באף מוסד עברי אחד! כנגד זה מה רב הזר, בעל העוצמה, המדכא והמאיים! המסגדים ומגדלי הפעמונים והכיפות מתנשאים וצועקים אל השמים כי ירושלים איננה עיר עברית!
מועט בה הגום הצעיר העברי והזקנים עושים רושם איום, יוצרים תמונה מבהילה. אלה הם שברי כלים, חלושים ועטופי עובש דורות.
השכונות היהודיות של ירושלים אינן אלא זוהמה ומחלות מידבקות. את העוני, הבערות המוחלטת והקנאות הקיצונית אין לתאר במלים, הלב בוכה למראה כל אלה! לארגן את ירושלים, להכניס סדר כלשהו בגיהינום הזה - זוהי עבודה אשר בהכרח תימשך זמן רב..
לא פחות ממך התגעגעתי אל כולכם, יקירתי, וכל כך הייתי רוצה לראות את כולכם, את מיינקה, את בניצ'קה, אותך - את כולכם. יקירתי..האם מיינקה מדבר? כתבי לי על הכל. עם מי את נפגשת? האם מבקר מישהו אצלך?
אני מנשק ומחבק אותך בחוזקה, וכן את הילדים.
אוהבך ותמיד שלך, חיימצ'יק
דרישת שלום לבבית למטפלת
|
|
| מקור: חיים ווייצמן: מבחר אגרות קיץ 1885-ינואר 1950, עורך הארנט ליטבינוב, הוצאת עם עובד ויד חיים וויצמן, רחובות 1988 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|