אמנים גדולים  |
 |
|
 |
|
 |
פרדריק שופן לאהובתו דלפין פוטוצקה |
| מאת פרדריק שופן לדלפין פוטוצקה |
| פאריז, 1835 |
|
|
| דלפינה, אהובתי, האחת והיחידה שלי! |
שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי. תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אשה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים.
אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.
חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכשרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זכרון דמות האהובה ונושאת עימה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד [משורר פולני ]
מה באשר למוצארט? איני יודע, אך אני סבור שאשתו הפכה ללחם חיקו. אהבתו ותשוקתו הצטננה, ועל כן יכול היה ליצור הרבה. לא שמעתי על פרשיות אהבים שהיו לו בחייו.
דלפינה מתוקה, כמה מנוזל יקר זה, כמה כוחות השקעתי בך! לא הענקתי לך אפילו ילד, אך רק האל יודע כמה השראות מוזיקליות מצוינות, כמה רעיונות מוזיקליים ירדו לטמיון. אבדתי און וזמן. מי יודע אילו בלדות, פולונזים, אולי קונצ'רטו שלם, נשטפו ברה במול מז'ור הקטו שלך [כינויים הסודי לאבר המין הנשי, אולי בגלל מיקומו של מקש לבן זה בין שני מקשי דו ורה השחורים] איני יכול להעלות על הדעת מה עשוי היה לקרות, שכן לא יצרתי דבר זמן רב, מאז שקעתי בך ובאהבה. יצירות שיכלו להיוולד, צללו אל תוך הרה-במול-מזור המתוק שלך, עד שמוצפת את עתה במוזיקה והרה את יצירותי. הזמן חולף, החיים זורמים, איש לא יכול להיאחז ברגעים שחלפו לבלי שוב.
לא בכדי כינו הקדושים את האשה "השער לגיהינום". לא, אינני מתחרט על המשפט האחרון. אני אוכל את מילותי. לא אמחק את שכתבתי כי אם אעשה זאת תציקי לי עד שאגלה לך מהן המלים המחוקות, ואין לי זמן לכתוב מכתב אחר.
את לי השער לגן העדן. למענך אוותר על התהילה, היצירתיות, על הכל. דלפינה, דלפינה, אני כמה אליך בעצמה מפחידה. אני רועד כאילו נמלים רצות במעלה עמוד השדרה שלי ועד ראשי. כשתגיעי סוף סוף במרכבתך אדבק אלייך, שבוע שלם לא תוכלי להרחיק אותי מהרה-במול-מז'ור הקטן שלך ולעזאזל עם ההשראה והרעיונות. שהיצירה שלי תיעלם לנצח בהרי החושך.
אה! חשבתי על שם מוזיקלי חדש עבור הרה-במול-מז'ור הקטן שלך: שנקרא לו ?Tacit (שתק) אסביר לך זאת מיד: האם הפוגה איננה חור במלודיה? האין הכינוי הזה הולם למדי את הרה-במול-מז'ור הקטן שלך?
הופמן הגיע זה עתה ומאמצי לסיים את המכתב נפוצו לכל רוח. גם תלמידי יגיעו בקרוב ולכן עלי לסיים, כדי שמכתבי יצא היום עם משלוח הדואר. אני מנשק את גופך הקטן והאהוב כולו. הנאמן לך מכל, פרדריק, הנאמן לך לחלוטין, פרדריק, תלמידך המוכשר ביותר, מי שלימדת אותו בכישרון רב אמנות האהבה.
נ.ב. אתמול בזבזתי זמן בבטלה גמורה. המכתב טרם נשלח, אז אני מוסיף שורות אלה עכשיו. זה עתה סיימתי לכתוב פרלוד.
פרדריק
|
|
| www.loveletters.com |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|