מכתבים מן החזית  |
 |
|
 |
|
 |
מכתבו האחרון של יוני נתניהו לחברתו ברוריה |
| מאת יוני נתניהו לברוריה |
| 29 ביוני 1976 |
|
|
| ברוריה שלי, |
אני עומד עכשיו בשלב קריטי בפרשת חיי ובפני משבר פנימי עמוק, שמערער זה מזמן את שרשרת מושגי.
המגוחך והעצוב בכל הפרשה הוא שהפתרון היחיד, שצורת חיי מאפשרת לי, הוא להמשיך באותו חריש עמוק, באותו שדה מייגע, שבו אני נמצא. אני עייף רוב הזמן, אבל זה רק חלק מן הבעיה, איבדתי את אותו הזיק, החיוני כל כך לעשייה, את זיק חדוות-היצירה, ההתחדשות, ההתעוררות. לא פעם אני שואל את עצמי: מדוע דווקא עכשיו?
העבודה אינה כובשת אותי ואינה משעבדת אותי. טעות! זה להיפך, היא משעבדת אותי ואיני רוצה בכך. אני עושה דברים כיון שצריך לעשותם . וחוזרת השאלה המציקה - האם מותר לי לחיות כך, לעבוד כך ולכלות את עצמי? והתשובה אומרת תמיד, שיש להתמיד ולסיים בדבר שהתחלתי בו - שיש לי מחוייבות לא רק כלפי העבודה, אלא גם כלפי עצמי - אבל איך אדע אם אוכל להחזיק מעמד עוד 10 חדשים?
הנה, רוב הדברים שכתבתי מוצגים כסימן שאלה. אילו ידעתי את התשובות, הרי שלא הייתי מתלבט כל-כך ומתייסר כל-כך. אין לי זמן לעשות אפילו את הדברים הקטנים הנחוצים - לתקן סתימה שנפלה מהשן, לסדר חוט מנורה קרוע, לקנות חוט-חשמל לפטפון, לנוח, לנוח, לנוח, לנוח, לא לעשות שום דבר מחייב, לעצור.
אמת, קשה לי כפי שהיה לי רק מספר פעמים בחיי, והדבר המדאיג הוא שגם האלטרנטיבות מחוץ למעגל הצבאי הועם זהרן. אולי תמיד קסמו לי יותר, כי לא חשבתי עליהן בצורה ממשית, ועכשיו כשאני מדמיין את הדבר לעצמי אני מפקפק מעט. יהיה לי מספיק כוח להתחיל הכל מחדש?
ואני גם לא רוצה לשרוף מאחרי גשרים (דבר, שתמיד עשיתי בחיי המוזרים- - מוזרים כחיי כל גבר), כי אולי ארצה עוד לחזור לצבא, שבו הייתי שקוע בכל שנות בחרותי. אבל אני מוכרח לעצור ולרדת עכשיו, מיד, או קצת אחר-כך, וגם אעשה זאת - אבל עוד מעט.
אני נזכר בצעקה המטורפת והאומללה במחזה שראיתי מזמן: !stop the world! I want to get off
אבל אי-אפשר לעצור את הכדור המטורף, שעליו אנו נעים, וחוקי הכובד אינם מאפשרים לנו להתחמק ממשיכתו, וכך תרצה או לא תרצה, חי או מת (חי, כמובן, וזמן רב ככל האפשר), You're in
טוב שיש לי אותך, ברור שלי, וטוב שיש לי מקום להניח ראש עייף. אני יודע, שאיני עמך במידה מספקת ושקשה לך ולפעמים להיות לבדך זמן רב כל-כך, אבל אני סומך עלייך, עלי, על שנינו, שנצליח לחיות את נעורינו - את נעורייך וחייך, ואני את חיי ואת זיק נעורי.
יהיה בסדר
שלך,
יוני
|
|
| מקור: מכתבי יוני, משפחת נתניהו, הוצאת מעריב, תל-אביב, 1978 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|