|
עדה בת בבה גולדה ואברהם אלימלך פישמן (מימון) הייתה לוחמת ללא חת לזכויות נשים, מנהיגת פועלות ופעילת ציבור. היא הייתה חברה במוסדות הפועלים והציוניים, ואף הייתה חברה בכנסת הראשונה והשנייה. אופייה, בחירותיה ודרכה הציבורית תרמו לצמיחתה כאחת הנשים הבולטות והמרשימות שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים. עוד בצעירותה הייתה בעלת תודעה ציונית, שאותה מימשה בעלייתה בשלהי 1912. הישגה הציבורי הראשון היה ב-1914 בצפת, כשלימדה בבית הספר העברי לבנות שהקימה. בעקבותיו הוסר החרם מעל השתתפות נשים בחגיגות ל"ג בעומר בהר מירון. ב-1917 הצטרפה עדה למפלגת הפועל הצעיר וכיהנה בהנהגתה. עם התלקחות המאבק לשוויון זכויות לנשים פעלה נמרצות בתחומי התעמולה וארגון המאבק עד לסיומו המוצלח ב-1926. במהלכו פעלה גם בזירה הפועלית ובשלהי 1920 הביאה להקמת תנועת הפועלות. בניצוחה חתרה הנהגת התנועה לשלב עולות בשוק העבודה, להשגת שכר שווה לעבודה שווה, להכשרתן המקצועית ולהטמעתן בתרבות העברית. ב-1930 התגייסה עדה לארגון משק הפועלות הגדול ולניהולו. משק זה, אשר הגתה וטוותה, נקרא לימים 'עיינות'. עדה אף נטלה עט סופרות, שהניב בין השאר כתיבה היסטוריוגרפית חלוצית על תנועת הפועלות בארץ ישראל. משנבחרה לכנסת לחמה להרחבת השוויון לנשים. למרות פעילותה המכוננת לעיצוב החברה הישראלית היא שקעה לתהום הנשייה. הבול שלפנינו מסייע להשיבה לזיכרון הציבורי. פרופ' בת-שבע מרגלית שטרן לכל מוצרי הנפקת פברואר 2023
|