|
רקמה היא יצירת דימויים בעזרת מחט וחוטים השזורים יחדיו במבנה הבד. היא חלק מרפרטואר רחב של חפצי תרבות קדומה, מסורתית ואף אומנותית עכשווית. לכל תרבות מאפיינים ייחודיים של רקמה, אך תכים ומוטיבים נדדו בעולם, והם משותפים לכל התרבויות. בתרבות הערבית בישראל רקמו נשים פריטי לבוש, המעידים על מיומנות ומסורת, ביטוי אישי וזהות קבוצתית. בין חפצי היודאיקה מקום של כבוד לרקמה, כמו פרוכתרקומה לארון הקודש, מעיל לספר תורה, תיק לטלית וכיסוי למזוזה. ביישוב היהודי בארץ ישראל שמרו ברכות רקומות על קשר עם יהודי התפוצות. תלמידות 'בצלאל' למדו רקמה כאוֹמנות שימושית, ועם הקמת המדינה סומנה הרקמה העממית כאות להתחדשות התרבות העברית בישראל. כיום מתקיימת בקהילות המגוונות בישראל תרבות עשירה של רקמה כפעולה אוֹמנותית וכביטוי לזהות אישית או נרטיב קהילתי ייחודי. רקמת יודאיקה – מערת המכפלה, מפה לחלה, ירושלים, תרל"ו (1875/76), רוקמת: חנה רבקה הערמאן, רקמת חוטי צמר על אריג רשת, 81 X 78 ס"מ, מוזאון ישראל ירושלים. רקמה של מפת שבת וכיסוי לחלה היא מנהג מסורתי ומתנה מכלה לחתנה. החלה מכוסה לפני הקידוש, והבד הוא תחליף סימבולי לטל שהגן על המן אשר הזין את בני ישראל במדבר. החל מהמאה השבע עשרה נאספוכספים בחו"ל וחולקו ליישוב היהודי בארץ עבור מוסדות לימוד תורה, בתי יתומי ובתי זקנים. תמיכה כלכלית של יהודי התפוצות ביהודי ארץ ישראל מפורשת כמצווהדתית על פי הפסוק"כִּילֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִימְצַוְּךָלֵאמֹרפָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָלַעֲנִיֶּךָוּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ"(דברים טו,יא).כמחווה של הכרת תודה נשלחו לתורמים מנחות של חפצי יודאיקה. הציורים הרקומים, לעיתים דמיוניים או מסוגננים, התבססועל דימויים מכתבי יד מאוירים של הכותל המערבי, קבר רחל בבית לחם ומערת המכפלה בחברון. הרקמה נשאה תזכורת חזותית למקומות הקדושים בארץ ישראל, עליהם שומרים היהודים למעןהקהילה בתפוצות יובל עציוני, חוקרת תרבות טקסטיל בישראל לכל מוצרי הנפקת פברואר 2024
|