נשים פורצות דרך - שושנה שבבו

שושנה שבבו נולדה במושבה זכרון יעקב (1910). אביה שלמה שבבו היה מורה שהוזמן ללמד בבית הספר היסודי במקום. הוא היה יליד צפת, בן למשפחה ספרדית מהיישוב הישן, שבחר ללמוד בפריז ובמצרים כדי למצוא את פרנסתו בכבוד כמורה לערבית, עברית ותנ"ך.

המתיישבים בזכרון יעקב היו יוצאי רומניה, והפועלים – יוצאי תימן. שושנה חיה וגדלה על קו התפר: מצד אחד נהגה כשאר ילדי המושבה – עליזה ופראית כ"רוח המנשבת בין העצים", ומצד שני נסוגה ממרכז המושבה אל שוליה לחיות כחולמנית עם השקיעות האדומות ופרחי הבר.

שושנה הייתה קלת עט, ובמשך 13 שנים אלו פרסמה למעלה מ-40 סיפורים קצרים, רשימות עיתונאיות ושני רומנים. הנושא שהעסיק את שבבו בכתיבתה הייתה האהבה, ובעיקר אהבה אסורה (ראו הרומן מריה, 1932, ואהבה בצפת 1942). כתיבתה מתאפיינת במרדנות וביקורתיות (ביקורת על המושבה, היהודי החדש, היחס לבעלי חיים, המתח היהודי–ערבי וכדומה). הקהילה הספרותית הארץ ישראלית לא קיבלה את שושנה שבבו, ובמשך שנים נשתכחה. רק בשנים האחרונות חזרה לארון הספרים הישראלי הפמיניסטי כסופרת מזרחית ראשונה שפרצה דרך ביצירתה הייחודית וה'אחרת'.

עם נישואיה ב-1942 פסקה שבבו לכתוב עד פטירתה ב-1992. כשנשאלה על 50 שנות שתיקה אלה, ענתה: "הייתי עבד כנעני לנישואיי". אף שנישואיה היו מאושרים, לא ידעה לקשור ביניהם לכתיבה, בהכריזה: "שושנה שבבו הסופרת מתה! ישנה הגברת כרסתני!" 

פרופ' יפה ברלוביץ

לכל מוצרי הנפקת פברואר 2023