בשנות ה-40 של המאה ה-19 הייתה עדיין ארץ ישראל מחוז נידח וחסר חשיבות באימפריה העותמאנית, ללא קשרי תחבורה, מסחר ודואר מסודרים עם העולם שמחוץ לה. ספינות ממדינות זרות לא פקדו את נמלי ארץ ישראל, והדרך היחידה לצאת אל העולם הגדול הייתה דרך המדינות השכנות. מכתבים מן העולם הגיעו אל בתי הדואר בביירות או באלכסנדרייה, ומשם היה צורך להיעזר בשליחים פרטיים כדי להעבירם אל המכותב בארץ ישראל. דואר אוויר בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 החלו להתפתח קווי התעופה הבין-לאומיים, אשר קישרו בין מעצמות אירופה ומושבותיהן ברחבי העולם. המטוסים באותה עת היו מוגבלים מאוד ביכולתם לשאת מטען ובטווח הטיסה שלהם, ונדרשו לנחות לעיתים תכופות לאורך מסלול הטיסה. ארץ ישראל, שהייתה ממוקמת בדרך בין אירופה והמזרח הרחוק, שימשה כאתר נחיתה במספר קווי תעופה שקישרו בין בריטניה והודו. בשנת 1932 נחנך קטע חדש בקו התעופה להודו באמצעות מטוס ימי שהמריא מנמל לימסול שבקפריסין ונחת בכינרת מול חופי טבריה. תכולת המטוס נלקחה אל אזור צמח שבדרום הכינרת, ומשם הובלה באמצעות מטוס יבשתי לבגדד. בבול המוקדש לדואר האוויר, על רקע גלויה המתארת את העיר טבריה והכינרת, משובצת מעטפה שנשלחה מקפריסין והובלה לטבריה בטיסה הראשונה של הקו החדש. בשובל משובצת החותמת של בית הדואר המנדטורי בטבריה, ובמרכז הבול משולב המטוס הימי שנחת בכינרת. לכל מוצרי הנפקת מרץ 2023
|