|
תעשיית ייצור היין בארץ ישראל של ימי קדם הייתה ידועה בכל רחבי העולם העתיק, וכמויות גדולות של יין משובח נשלחו אל מעבר לים לכל רחבי המזרח הקדום ואגן הים התיכון. ייצור היין הגיע לשיא התפתחותו בתקופה הביזנטית, ומתקנים תעשייתיים רחבי ידיים מתקופה זו מתגלים בחפירות ארכאולוגיות בכל רחבי ארץ ישראל: בגולן, בגליל, בהרי יהודה ושומרון, בשפלת החוף ובהר הנגב. כיבוש ארץ ישראל על ידי המאמינים בדת האסלאם, האוסרת על שתיית יין, הביאה בהדרגה להתנוונות תעשיית היין ולהגבלתה לייצור ביתי בהיקף מצומצם בקרב הנוצרים והיהודים. במחצית הראשונה של המאה ה-19, עם הגידול ההדרגתי של האוכלוסייה הנוצרית והיהודית בארץ ישראל, התחדשה בהדרגה גם תעשיית ייצור היין. יקב שרונה, תל-אביב - בשנת 1871 נוסדה המושבה שרונה כארבעה קילומטרים מצפון לעיר יפו. היא הוקמה על ידי מתיישבים טמפלרים שהיגרו מדרום גרמניה לארץ ישראל וביססו את פרנסתם על חקלאות. גידול ענבי יין היה אחד הענפים החשובים במושבה, והיין שהכינו בייצור ביתי נשלח בעיקר לגרמניה, שם זכה להצלחה רבה תחת המותג "יין מארץ הקודש". בשנת 1891 הוקם במושבה מבנה היקב הראשון, וכעבור כעשר שנים הוקם ממערב לו מבנה נוסף. היין שנוצר בשרונה התחרה בזה של יקבי הברון רוטשילד בראשון לציון ובזכרון יעקב, ובחלקו אף הוכשר ונועד למכירה לקהילות יהודיות. לאחר מלחמת העולם הראשונה ירד קרנו של ייצור היין, והוא הוחלף ברובו על ידי נטיעה של פרדסי תפוזים. מבנה היקב שימש בתקופות שונות כמפעל לייצור אלכוהול וכבית דפוס עד לגירוש הטמפלרים מארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה. בבול מוצג בקבוק יין הנושא תווית של יקב שרונה, על רקע מבנה היקב המקורי, המזרחי מבין שני מבני היקב הקיימים בדרום מתחם שרונה בתל אביב. לכל מוצרי הנפקת דצמבר 2023
|