|
הסביבה בישראל היא יובשנית ברובה, ולכן מעיינות - בתי גידול לחים, בהם נובעים המים מתת הקרקע לפני השטח, מהווים מוקדים אקולוגיים חשובים. במעיינות משתמר מגוון ביולוגי הכולל מיני צמחים, חסרי חוליות אקווטיים, דגים, דו-חיים, והם מתפקדים כנקודות שתייה לבעלי חיים יבשתיים ולבעלי כנף. מקורם של מי המעיינות במי גשם באיכות גבוהה המחלחלים דרך שכבות סלע וקרקע וסופחים מינרלים. לכן, כשהם אינם מופרים ומזוהמים, איכות מי המעיינות טובה מאוד. בימי קדם, המעיינות היוו מקורות מים עיקריים באזורים ללא מקורות מים יציבים, ולכן שימשו כעוגן וכמרכז החיים ליישובים בהם התפתחו חקלאות שלחין וגידול צאן. בכדי להקל על השימוש במעיינות, בתקופות שונות נחצבו ונבנו נקבות, תעלות, אמות ובריכות לאגירת והובלת המים לשתייה ולחקלאות, אותן ניתן לראות עד היום. בתקופה המודרנית, בינוי ופיתוח הביאו לאיטום חלקים ניכרים מפני השטח ולהפחתת החלחול. במקביל, שאיבת יתר הביאה לירידה במפלסי מי התהום. כתוצאה מכך, שפיעות המעיינות הלכו ופחתו, וחלקם אף התייבשו. בנוסף לכך, עם הקמת המדינה נתפסו ואוחזו מעיינות כך שכל המים או חלקם נותבו לשימושים חקלאיים. מעיינות אחרים מהווים מוקדי פנאי ונופש לציבור המטיילים. כך נוצר מצב שבנוסף לירידה בשפיעות ובמספר המעיינות הפעילים, כמות המים הזמינים לטבע ללא הפרעה הצטמצמה. מאז התפתחות מערך ההתפלה בישראל והרחבת תשתיות האספקה ממערכת המים הארצית לאזורים שהיו תלויים בעבר במקורות מים מקומיים, פועלת רשות הטבע והגנים בשיתוף רשות המים לשחרור מעיינות תפוסים לזרימה בטבע. המאמץ המשותף מביא לשיקום בתי גידול לחים שהיו יבשים עשרות שנים, לטובת הטבע וציבור המטיילים. עין עקב - זהו מעיין שכבה, טיפוס הנביעה הנפוץ ביותר בישראל. מי התהום מחלחלים בתת הקרקע, ובהגעתם לשכבת סלע אטימה שאינה מאפשרת חלחול נובעים החוצה דרך מוצאים המאפשרים זאת. המעיין נובע בערוץ נחל עקב, מיובלי נחל צין. מנקודת הנביעה זורמים המים במפל מרשים שגובהו כ-10 מ' ולתוך בריכה עמוקה שבה יש מים לאורך כל השנה על אף האידוי המוגבר. המעיין מהווה נווה מדבר עשיר בצמחיית מים כגון שערות שולמית מצויות, קנה מצוי וסמר חד, ומושך אליו בעלי חיים רבים. לכל מוצרי הנפקת בולי דצמבר
|