|
בעלי החיים ממלאים תפקיד נכבד בתנ"ך, והם מוזכרים לא רק כדי לתאר את הסביבה הטבעית בה חיו בני האדם ואת אורח חייהם, אלא גם ככלי ביטוי ספרותי המשמש למשלים וחידות, ואף כמקור לתובנות עמוקות על טבע האדם ואמונתו. חשיבותם של בעלי החיים לבני האדם בתקופת התנ"ך הייתה רבה כיוון שהם שימשו לצרכים רבים, בין אם היו אלו חיות משק מבויתות ובין אם היו אלו חיות בר פראיות. בעלי החיים היו מקור למזון, ללבוש, לאביזרים ולכלים, ושימשו גם לעבודה חקלאית ולתחבורה. בד בבד עם ניצולם של בעלי החיים העריצו אותם בני האדם וקשרו להם תכונות אנושיות, ובכך שימשובעלי החיים כסמלים בעלי משמעות עמוקה. האריה, למשל, מייצג מלכות ועוצמה, הכבשה מייצגת ענווה וטוהר, והנמלה – חריצות. דימויים אלו משמשים להעברת מסרים מוסריים וחברתיים לאורך כל התנ"ך. כמו כן דמויות מסוימות נמשלו לבעלי חיים בעלי תכונה מסוימת, כגון נפתלי, בנו של יעקב, הנמשל לאיילה שלוחה. בנוסף, חלק מבעלי החיים זכו להקשרים דתיים. כך, למשל, היונה, שבישרה לנוח על סוף המבול, מסמלת את בוא השלום ובניין העולם מחדש. בני האדם ביטאו בצורה מוחשית את הקשר הדתי העמוק אל אלוהים על ידי הקרבת בעלי חיים כקורבנות בטקסים דתיים, ומכאן מרכזיותו של המזבח בבית המקדש וחשיבותם הרבה של טקסי הקרבת הקורבנות. בסדרת התוויות הושם דגש על הקשר בין בעלי החיים לבין האזורים הגאוגרפים בארץ ישראל שבהם חיו – החל מנחל הקישון השוצף בצפון, בו טבעו סוסיו ופרשיו של יבין מלך חצור, ועד לבאר שבע בדרום, שם נתן אברהם לאבימלך מלך גרר שבעה כבשים כדי לציין את בעלותו של אברהם על באר המים, עובדה חשובה מאוד באזור מדברי דל־משקעים. הסוס ידוע במהירותו ובכוחו, ותכונות אלו משתקפות בתנ"ך.הסוס שימש ככלי מרכזי במלחמות, וצבאות השתמשו בפרשים רכובים על סוסים כדי לתקוף את האויב, לרדוף אחריו ולשלוט בשדה הקרב. מרכבות מלחמה הרתומות לסוסים היו אמצעי לחימה משמעותי וקטלני במיוחד. דבורה הנביאה ציינה בשירתה את סוסי אויבי ישראל הניגפים בקרב: "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז. אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו" (שופטים ה, כא–כב). לכל מוצרי הנפקת ספטמבר 2024
|