|
רקמה אתיופית– רקמה: טגנהו סיסאי , "רוקמות" שדרות. הרקמה היא פרקטיקה אומנותית בקרב היהודים יוצאי אתיופיה בישראל. קבוצות של רוקמות, כעמותת 'אלמז', 'רוקמות' בשדרות ומרכז 'אהטה' בקריית גת, פועלות במתכונת קהילתית, המאפשרת ליוצרות להציף בדרכן את נרטיב העלייה והקליטה לישראל ולחשוף את הרקמה האתיופית לציבור הישראלי.[1] בקהילת 'ביתא ישראל' באתיופיה עסקו היהודים בנפחות, קדרות וטקסטיל. לבוש רקום שיקף הייררכייה דתית חברתית. נשים וגברים היו אמונים על מלאכת הרקמה, אך לרוב רקמו נשים אחרי חתונתן. במסע הקהילה האתיופית לישראל רקמו גברים על פיסות בד מוטיבים של סיפורי התנ"ך לצד טקסים של הכנת קפה ולחם, הדלקת נרות וקידוש, שהורכבו לשטיח קיר אומנותי בשנת 1980. צבעי הרקמה האתיופית הם צבעי יסוד רוויים, ובעיקר ירוק, צהוב, אדום, שחור ולבן.לצבעים משמעויות סימבוליות, כמו אושר והגנה, מלכות, חיות, תקווה ומוות. דימוי האריה הוא סמל לקהילת ביתא ישראל, הרואים את עצמם כצאצאי שבט יהודה. האריה נוכח במוצרים רקומים כאות למסורת העברית וכסמל להתגברות על קשיי מסע העלייה המפרך. כיום הנשים בעמותות רוקמות מוצרי יודאיקה, כיסויים לחלות, מזוזות, כיפות ואף מפות ותליונים. נרקמים גם אובייקטים אומנותיים לתערוכות ולאוספי אומנות.
[1]לזר, ש' (2021), מיזמי רקמה של נשות הקהילה האתיופית:עיצוב ויצירה באספקלריה של המחאה האתיופית בישראל,חיבור לקבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח והחברה", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לכל מוצרי הנפקת פברואר 2025
|