|
רקמה בדואית, רקמת המדבר, לקייה רקמה בדואית היא פרקטיקה עממית וביטוי חומרי של מסורת ושייכות משפחתית. פריטים רקומים היו חלק מנדוניית הכלה, ובראשם השמלה, הרקומה בחוטים ובצבעים טבעיים על בדי צמר פשתן או כותנה, העשויים בעבודת יד. בחזית השמלה נרקמה ליבית – משבצת רקומה עשירה סביב פתח הצוואר ומעל החזה. תכי הרקמה ומשמעותם הסמלית הועברו בין דורות של נשים, וילדים אף למדו את יסודות החשבון בספירת חוטים ובתכנון מוטיבים לרקמה. מבין תכי הרקמה הבדואית בולט תך רקמת הצלבים, שהוא קל ללימוד ומתאים למבנה האריג. הרקמה בנויה מדימויים וצבעים סימבוליים: עץ ברוש הוא סמל לעץ החיים; פרחים וצמחים כמו חיטה מסמלים צמיחה ושפע; ומשמעות דימוי הגמל – סבלנות וכוח. על פי המסורת, רקמה באדום מתאימה לנשים נשואות ומסמלת אהבה ואושר. רווקות ירקמו בירוק וסגול, ואלמנות – רקמה כחולה. הרקמה מאפשרת לאישה הבדואית ביטוי עצמי של צבע ויופי שמעבר לחיי היומיום.[1] כדי לשמור על מסורת הרקמה רוקמות הנשים בעמותה בלקייה דגמים מסורתיים על גבי מוצרים שימושיים עכשוויים, כמו כריות, תיקים, מפות, ומוצרי נייר.
|